מרחב עיבוד משותף
לזכרו של ימנו בנימין זלקה ז״ל
במקור, הסדנה הזו תוכננה לעסוק במעבר מתקופת המלחמה חזרה לשגרה.
בליל יום העצמאות האחרון — כאן בעיר שלנו — נדקר ימנו בנימין זלקה ז״ל, ונפטר מפצעיו יומיים אחר כך. החלטנו להקדיש את חלקו הראשון של המפגש לעיבוד האירוע הזה. מתוך ההקשר הזה נדבר בהמשך גם על בינה מלאכותית: כיצד היא יכולה להוות תשתית לתהליכים קבוצתיים.
הסדנה תתנהל כולה דרך הטלפון שלך, בקבוצות של 3-4. כל ההוראות יופיעו מסך אחרי מסך — אין צורך להתאמץ לעקוב. פשוט קראקראי את מה שכתוב ופעלופעלי לפיו.
ממתינים לכולם
שלום,
ברגע שכל המשתתפים/ות יירשמו, תקבלתקבלי את הקבוצה שלך.
עוד מעט מתחילים.
הקבוצה שלך נוצרה
מצאו זה את זו/ה בחדר. קחו כוס שתייה, שבו יחד בפינה נעימה.
כשכולכם/ן מוכנים/ות, מישהו/י אחד/ת מכם/ן לוחצ/ת על הכפתור. כולכם/ן תתקדמו יחד לשלב הבא.
ימנו בנימין זלקה ז״ל
2004 — 2026
יהי זכרו ברוך
תנו לעצמכם/ן רגע בשקט. כשמוכנים/ות — ממשיכים. כל אחד/ת בקצב שלו/ה.
רגע של זיכרון
מי מוכן/ה להקריא? אחד/ת מחברי/ות הקבוצה יקריא/תקריא את הטקסט בקול לשאר הקבוצה. כשההקראה מסתיימת — לחצו "קראנו".
ימנו בנימין זלקה ז״ל היה בן 21.
הוא עבד בפיצרייה בפתח תקווה במשך חמש שנים — התחיל כשליח בגיל 16, ובשנים האחרונות היה אחראי משמרת.
בליל יום העצמאות האחרון, בתום משמרת, ביקש מקבוצת נערים להפסיק לרסס קצף בתוך הפיצרייה. הם המתינו לו בחוץ כשסיים את המשמרת ודקרו אותו. הוא נפטר מפציעותיו יומיים אחר כך בבית החולים בילינסון. מאות ליוו אותו למנוחות בבית העלמין ירקון.
"הוא היה ילד טוב וחייכן, חבר אמיתי שעוזר לכל מי שצריך. בחור שידע ואהב לעבוד, חיפש תמיד לתת מעצמו יותר."
— תמיר זילבר, מנהל הסניף שבו עבד
"הוא היה האדם המתוק והעדין ביותר, תמיד חייך, תמיד היה נדיב כלפי כולם. אמרתי לאחותו, שבועיים לפני, שהוא האדם היקר והאהוב עליי בעולם. הלב שלי נקרע לגזרים. אני מתחרט שלא הייתי שם להגן עליו."
— דוד, חבר קרוב של ימנו
"ילד טהור ותמים שידע רק טוב. כמשפחה אנחנו מרוסקים ושבורי לב."
— ממשפחתו של ימנו
"היה קהל גדול, צעקות, קבוצות של נערים שהקיפו מכל הכיוונים."
— יובל ספרלינג, עדת ראייה ברחוב
"זהו רגע של חשבון נפש. יש לנו חובה לפעול יחד כדי למנוע את המקרה הבא."
— רמי גרינברג, ראש עיריית פתח תקווה
איפה אני כרגע?
לפני שנפתח שיחה, רגע פרטי.
כתובכתבי במשפט או שניים את התחושה שלך ברגע הזה. לא על האירוע — על איך אתה נכנסאת נכנסת למפגש הזה. המזג הפנימי שאיתו באתבאת.
הכתיבה אנונימית.
חברי/ות הקבוצה שלך לא יראו את זה, וזה לא יוקרן במליאה. תום יראה את כל המשפטים יחד, ללא שמות, וישלח אותם לסיכום רגשי של קבוצת המנהלים/ות כולה.
דוגמאות לאמירות אפשריות (לחיצה לעיון)
- "אני עוד לא מעכל.""אני עוד לא מעכלת."
- "אני כועס.""אני כועסת."
- "משהו בי כבה."
- "אני מרגיש חסר אונים.""אני מרגישה חסרת אונים."
- "קשה לי להיות כאן היום."
- "אני מודאג לנוער.""אני מודאגת לנוער."
- "יש בי כאב שאני לא יודע לנסח.""יש בי כאב שאני לא יודעת לנסח."
אלה רק דוגמאות — כתובכתבי מה שבאמת עולה בך.
סבבי שיתוף ושיח
סבב הלב
לפני שמתחילים: שלושה סבבים לפנינו
בכל סבב ניכנס מזווית אחרת — כדי שתוכלו להתייחס לרובד המתאים בכל פעם:
- 💛 סבב הלב — איפה האירוע נוגע בי כאדם (90 שניות לכל אחד/ת)
- 🧠 סבב הראש — מה אני מבין/ה ולוקח/ת מזה (2 דקות לכל אחד/ת)
- ✊ סבב הידיים — מה אני יוצא/ת לעשות בבית הספר שלי (90 שניות לכל אחד/ת)
מתחילים עם הלב.
השאלה:
איפה האירוע הזה נוגע בי — כאדם, לפני ובנוסף לתפקידי?
הצעה לנקודות התייחסות:
- מה עלה בכם/ן כששמעתם/ן על האירוע
- אילו מחשבות מלוות אתכם/ן מאז שהתוודעתם/ן לאירוע
- לאיזה זיכרון או אסוציאציה זה לוקח אתכם/ן
איך זה עובד?
- 90 שניות לכל דובר/ת
- הטיימר נועד לעזור להחזיק את השיח ולאפשר לכולם/ן להיכנס. הוא רק מראה את הזמן כדי להצליח לעמוד במסגרת זמנים נתונה של המפגש כולו.
- בחלק זה אתם/ן מתבקשים/ות להימנע מלהגיב לדובר/ת. הרשו לעצמכם/ן רק להקשיב ולתת לכל אחד/ת בתורו/ה לדבר את אשר על ליבו / ליבה.
- כשדובר/ת סיים/ה — הוא/היא לוחצ/ת "הדובר/ת הבא/ה" וזה מעדכן את כולם/ן.
- אחרי שכולם/ן דיברו/ות, הכפתור ייסגר ותוכלו להמשיך.
סבבי שיתוף ושיח
סבב הראש
עברנו דרך הלב. עכשיו הראש.
בחרו כל אחד/ת זווית שמדברת אליכם/ן. אין חובה שכולכם/ן תדברו על אותו דבר — להפך: אם כל אחד/ת ייכנס/תיכנס דרך זווית אחרת, הקבוצה תשמע תמונה עשירה יותר.
שש נקודות כניסה אפשריות — בחרו אחת שמהדהדת לכם/ן, או הביאו משלכם/ן:
- אחריות המערכת — מה מידת האחריות של מערכת החינוך / בית הספר שלי באירוע כזה? איפה יכולנו להיות ולא הגענו?
- איזון משאבים — כמה שעות שבועיות אנחנו מקדישים/ות בבית הספר שלנו לתכנים חברתיים, רגשיים וערכיים — לעומת למידה דידקטית של חומר לימוד? האם זו קריאת השכמה?
- הנוער שמחוץ למערכת — חלק מהמעורבים/ות בתופעה של אלימות נוער הם בני נוער שנשמטו מבית הספר. מה הקשר שלנו — ואם לא שלנו, של מי — לנוער הזה?
- ההורים והקהילה — בית הספר לבדו לא יכול. איפה מתחילה האחריות של ההורים, של העיר, של הקהילה — ואיפה היא נגמרת? איפה המקום שלנו להוביל ואיפה להצטרף?
- ישראל עכשיו — דור שגדל על 7/10, מלחמה מתמשכת, חוסר ודאות. האם יש קשר בין הלחץ המצטבר שאנחנו מרגישים/ות לבין סוג הפיצוץ הזה?
- תרבות הסלמה — איך הגענו לחברה שבה נערים דוקרים על בקשה מנומסת? מה קרה למרחב הציבורי, לאיפוק, לכבוד הבסיסי?
איך זה עובד?
- 2 דקות לכל דובר/ת
- הטיימר רק מראה את הזמן כדי להצליח לעמוד במסגרת זמנים נתונה של המפגש כולו.
- גם כאן — הקשבה בלבד, בלי להגיב לדובר/ת. הרשו לעצמכם/ן לתת לכל אחד/ת בתורו/ה לדבר את אשר על ליבו / ליבה.
סבבי שיתוף ושיח
סבב הידיים
הלב הרגיש. הראש הבין. עכשיו הידיים.
השאלה:
לאיזו פעולה אני יוצא/ת מייד בבית הספר שלי?
"מייד" לא חייב להיות "מחר בבוקר", אבל כן בזמן הקרוב — לא בעוד חודשיים, לא "בתוכנית השנתית הבאה". השבוע הזה. החודש הזה.
הכיוון:
- פרקטי. לא "אעצים את התלמידים/ות" — אלא "אקיים שיח של 15 דקות עם צוות המחנכים/ות מחר ב-8:00 על מה האירוע חושף".
- ברור. משהו שאפשר לבדוק בעוד שבוע אם קרה.
- מדיד. לא רעיון — פעולה.
אם עדיין לא ברור לכם/ן מה בדיוק — זרקו רעיונות גולמיים. הסבב הזה יעזור לכם/ן לנסח. במסך הבא תכתבו את זה.
איך זה עובד?
- 90 שניות לכל דובר/ת
- אותו טיימר, אותה הקשבה.
מה אני הולך/ת לעשות
הסבב נגמר. עכשיו — לשתף פרקטית. כל אחד/ת כותב/ת לעצמו/ה.
כתובכתבי טכני. מפורט. מעשי. ככל שתהיה ספציפישתהיי ספציפית יותר — כך זה בעל ערך רב יותר לקולגות שלך המתלבטים/ות מה לצאת לעשות.
דוגמאות לניסוחים מדויקים (פתחו לעיון)
- "אקיים שיח של 15 דקות בצוות מחנכים/ות מחר ב-8:00 בבוקר על מה שהאירוע חושף עלינו."
- "אזמן את עובד/ת הקידום לנוער של העיר לישיבת צוות השבוע."
- "אקבל החלטה להוסיף שעה שבועית של שיח רגשי-ערכי בכל שכבה."
- "אגייס את ועד ההורים לשיחה מובנית על אלימות נוער ומה הורה יכול/ה לעשות."
- "אכתוב מייל לכל המורים/ות עם שלוש שאלות שאני מבקש/ת מהם/ן להעלות בשיעור השבוע."
חוזרים למליאה
כאן נגמר החלק הקבוצתי. חזרו למליאה. תום מחכה לכם/ן שם.
בזמן שכולם/ן מתאספים/ות — רגע אחד לפני שמתחילים את החלק השני.
כתובכתבי כמה מילים על החוויה עצמה של השימוש בטכנולוגיה. לא על התוכן (זה נשאר בקבוצה) אלא על החוויה:
- מה דעתךמה דעתך על הטכנולוגיה כמובילה של שיח קבוצתי?
- מה דעתך על האיזון שהיה בין שיחה אנושית פנים אל פנים בקבוצה, לבין השימוש בטכנולוגיה ובמסכים?
- מה עבד? מה הפריע? מה חסר?
מה שתכתובשתכתבי כאן יהיה הבסיס לחלק השני של המפגש: איך בונים מערכות כאלה, איך נכון להשתמש בבינה מלאכותית להנחיית תהליכים קבוצתיים.